איסט גרינסטד, אנגליה – בעוד הערב יורד על סיינט-היל, כמה עננים מפוזרים מרחפים ממעל, קרירות קלה של אוקטובר ובליל של שפות מרחף באוויר. אורחים בעניבות שחורות, שמלות ערב ותלבושות אתניות המדגישות תרבויות שונות כשהם משתלבים לקהל אחד מ-65 אומות ומתקבלים בברכה, עולים במעלה המדרגות לעבר במה מהודרת. המצלמות מבזיקות ונציגות של נגני חמת חלילים בחצאיות מסורתיות היא תוספת ייחודית לחגיגה. הציפייה מוחשית.
זהו הערב של היום השביעי בחודש העשירי – יום השנה להקמת התאחדות הסיינטולוגים הבינלאומית (IAS). חברים ואורחים מתאספים מדי שנה במשך 32 שנה כדי לציין ביום זה את לידת ההתאחדות על רקע מיוער ורגוע שפעם היה ביתו של הסופר, האיש ההומניטרי ומייסד הסיינטולוגיה ל. רון האברד.
זוהי שנה מיוחדת, כי היא מסמלת את 12 החודשים של הגדילה הפורה ביותר בהיסטוריה של סיינטולוגיה. סיינטולוגים הגיעו להנציח לא רק את הפתיחה של מרכז איזורי ענק חדש באיזור האוקיאנוס השקט האסייתי בסידני, אוסטרליה, ואת המבנים החדשים לארגונים שבהארלם, ניו-יורק, אטלנטה, ג׳ורג׳יה, בודפשט, הונגריה, אלא גם כדי לחגוג את פעילות השליחות של הארגון במטרות הומניטריות המעידות – ובמקרים רבים על האומץ – של הקמפיינים הנתמכים על יד ה-IAS.
זהו גם הערב הראשון מתוך שלושה ערבים של חגיגה המיועד לחלוק כבוד למחויבות ההומניטרית של ארגון החברות, שמאז 1984 סלל את הדרך לצמיחה עולמית ולתמיכה של אלו אשר הקדישו את עצמם למעשים טובים לזולתם. ערב זה אינו שונה, למעט העובדה שציוני הדרך האלה מאירים נתיב יציב של התקדמות של מה שהיה בהתחלה רק חלום ואז הפך למציאות, ומשתקף עכשיו במיליוני איש שנגעו בהם, אנשים שקיבלו עזרה ותקווה שנוצרה.
בתחילת המצגות, מנהיג הסיינטולוגיה דיוויד מיסקביג' ציין שלא רק שהארגון חווה שנה של צמיחת שיא – עם הפתיחה של ארגוני סיינטולוגיה חדשים ברחבי העולם – אלא שלמרכזים של סיוע הומניטרי גם היתה שנה יוצאת מן הכלל.
"ברוכים הבאים לתהילה של ה-IAS", הוא אמר לחברים ולאורחים שהתאספו, שכללו את זוכי מדליית החופש מהעבר, מהיום הראשון של התכנסות הוועידות השנתיות של ההתאחדות. "ברוכים הבאים לתהילה שמתעלה על כל התהילות מאז שהתחייבנו לראשונה למין האנושי,"
מר מיסקביג', שתיאר אירועים שהפכו את השנה האחרונה למיוחדת במינה, ציין באופן ספציפי את העבודה של היועצים הרוחניים המתנדבים של סיינטולוגיה גם באיזורי האסון וגם בקהילות המקומיות ברחבי העולם; ההתקדמות שנעשתה השנה עם קמפיינים אמיצים למען ההכרה בזכויות האדם בקרב חיילים בקולומביה השסועה ממלחמות; חינוך נגד סמים שהועבר למחנכים, תלמידים והורים; ועבודה שנעשתה כדי לחשוף את התעללויות הפסיכיאטריה.
ובכך, דבקנו באמונות האלה כמובנות מאליהן – שמי שמפר את זכויותיו של אדם אחד, מפר את זכויותיהם של כולם, ולא להצדיע לבן אדם הנמוך ביותר משמעו לא להצדיע למין האנושי", אמר מר מיסקביג', "אבל באותה נשימה, גם התחייבנו לזהות קסם בכל דבר חי, ומכאן התפארת של ה-IAS. ומעבר לזה, בואו נאמר שאתם לא מתחייבים למשהו שאינכם יכולים לקיים, שאת זה, כמובן, אנחנו יכולים".
המחויבות השתקפה בכל אחד מזוכי מדליית החופש של ה-IAS לשנת 2016 – סנדרה ופליפה פובדה מבוגוטה, קולומביה; בן ומגן פיאלקוף מניו-יורק סיטי; שלי וילקינס מסידני, אוסטרליה – שסיפוריהם נחשפו במהלך הערב, מתארים את המאמצים ההומניטריים שבהם חברי ה-IAS תמכו מבחינה פיננסית, רגשית ורוחנית.
לצוות של האב ובתו ממשפחת פיאלקוף הוענקה מדליית החופש עבור מאמציהם בחינוכם של עשרות אלפי בני נוער בעיר ניו-יורק עם 'האמת על סמים', כשהם עוזרים ליצירת הצניחה הראשונה בשימוש בסמים בקרב בני נוער ביותר מעשר שנים. המאמץ שלהם התחיל, אמר בן, לאחר שהוא התרגש מבקשותיהם של חברי ה-IAS וארגון הסיינטולוגיה להיות מעורבים.
"הייתי צריך להתמודד עם מחויבות אישית, מחויבות גדולה" אמר מאוחר יותר בראיון, מנתח החניכיים הידוע מניו-יורק. "אני זוכר לילה אחד שיצאתי בגשם והתחלתי להסתובב [בפטיו] וחשבתי לעצמי, האם אני יכול לעשות את זה? האם אני יכול לעשות את זה? " בני משפחתי יצאו החוצה ואמרו 'אבא, למה אתה מסתובב בגשם?' ואמרתי 'זה בסדר תנו לי לחשוב. אני חושב'".
כשהוא נכנס פנימה, הוא אמר שהוא החליט, והוא ובתו מייגן השיקו את המאמץ הראשון שלהם ליצור קשר עם משטרת ניו-יורק, אנשים בעלי השפעה וארגונים, כשהם מבקשים לקבל הכרה ושיתוף פעולה במה שהפך היום לקמפיין האיזורי המוצלח ביותר בנושא חינוך נגד סמים לצעירים. בתורם, אותם פקידי ממשל עזרו להביא את מסרי הקמפיין נגד סמים ואת החומרים לבתי-ספר, מרכזים קהילתיים ולרחובות העיר בעזרת יותר מ-1,000 פגישות וישיבות קהילתיות.
לאחרונה, בן – שב-1962 היה פליט מקובה של קסטרו – ומייגן הרחיבו את עבודתם למרכז אמריקה, נפגשו עם אנשי צבא ופקידי ממשל בהאיטי, גואטמלה, הרפובליקה הדומיניקנית, אל סלבדור ובמקומות אחרים, יצרו תמיכה חדשה לחינוך למניעת סמים במדינות שבהן המאבק במחלות החברתיות הקשורות לסמים שמחמירות בעקבות סחר בסמים לא חוקיים הוא עבודה יומיומית.
"לקחנו על עצמנו את האתגר כי אנחנו מאמינים שזה עובד", אמר בן פיאלקוף. "וזה אכן עובד".
סנדרה ופליפה פובדה גם שיקפו את המחויבויות האלה בהקשר דומה, כשהם עמדו מול אתגר ייחודי עם הקמפיינים של 'מאוחדים למען זכויות האדם', ו-'נוער למען זכויות האדם'.
ב-2008, כשפליפה היה עדיין נער בגיל העשרה, הוא ואחותו החלו לפנות למנהיגי הצבא והממשל בקולומביה עם הרעיון לחינוך חיילים על הגנה ולא הפרה של זכויות אדם במדינה שסועת הקרבות, שבה לאחר 52 שנות מאבק אלים רק בימים האחרונים הגיעו לדיונים להפסקת אש ולשיחות שלום.
זאת היתה החלטה, ציין מר מיסקביג', שנשאה בחובה סכנה ניכרת, והוא העיר על אומץ לבה של משפחת פובדה.
"זהו סיפור" הוא אמר לחברי ה-IAS "המדגיש את העובדה שאלו שעולים לבמה הזאת הם לעתים נדירות שחקנים סודיים מאחורי הכותרות העולמיות. זהו גם סיפור שמזכיר לנו שהם גם תכופות יעשו מעשים קיצוניים ומסוכנים במרדף אחר שלום וגדוּלה של ה-IAS. לא שסיכון חיים הוא תנאי לזכייה במדליית החופש, אבל כשהם עושים זאת, הסיפורים הם מהממים".
בפגישות עם חיילי הממשלה במחנות בג'ונגל, סנדרה, רופאת שיניים בבוגוטה, ואחיה, מוזיקאי ואמן יצירתי, הופיעו כ-"לא-מאיימים" ובעלי הופעה רצינית, ודיברו בצורה נועזת עם חיילים על חמלה, על הקשיים שלהם בשדה הקרב, ובשפה נוקבת על רציחות, חטיפות, אונס, טרור ופשעי מלחמה אחרים שבוצעו גם על-ידי הצבא וגם על-ידי המורדים תוך הפרה של 'ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם'.
"הם הקשיבו", אמרה סנדרה מאוחר יותר בראיון. "הם שמעו אותנו".
התוכניות כללו הצגות של סיטואציות שייתכן שהחיילים יעמדו מולן ויצטרכו להחליט באם להגן על זכויות האדם, או להשתמש בכוח בצורה לא חוקית כדי לגרום לטראומה. הנקודה היתה לעזור להם להבין טוב יותר את תחומי האחריות המוסריים והאתיים שלהם, ואת החשיבות של ההחלטות האלה על האנושיות שלהם.
בנקודה מסוימת, סנדרה אמרה, שכשמפקד צבאי שמע על הפגישות, הוא זעם על כך שלא נועצו בו וביקשו רשות, והוא מיד ביטל את הפגישות ואסר אותן. אבל היא לא נרתעה.
"לא יכולנו לתת לזה לקרות", היא אמרה. לכן היא יצרה קשר עם גורמים אחרים בתוך הצבא שתמכו בה וביקשה את עזרתם. הם התערבו וחידשו את התוכנית, כשבסופה הם חינכו 300,000 אנשי צבא ועזרו לשנות את זכויות האדם במדינה.
באוסטרליה, זוכת מדליית החופש שלי וילקינס, המנכ"לית הלאומית של ועדת האזרחים לזכויות אדם, השתמשה בחוקי המדינה לחופש המידע כדי לטפל בבעיית ההתעללות הפסיכיאטרית בבתי-חולים ובמוסדות בריאות הנפש שבהם התרחשה התעללות.
דרך הרשומות הפתוחות לציבור, היא חשפה ניגודי אינטרסים של אנשי מקצוע בתחום הפסיכיאטריה אשר הסתירו קשרים שהיו להם עם חברות התרופות כדי לדחוף תרופות פסיכיאטריות. החשיפות הציתו סופה תקשורתית. וילקינס חשפה מעילות בכספים, רישומים שלא דווחו על תגובות שליליות בקרב ילדים לתרופות פסיכיאטריות מזיקות, ומקרים אחרים של טיפולים פוגעניים.
לבסוף, החשיפות הביאו לחקיקה שתאסור עיקור של חולים במתקנים נפשיים והאסור על "תרפיית" שוקים חשמליים לילדים.
התוכנית גם הדגישה מאורעות חשובים אחרים בשנה האחרונה שהתאפשרו בזכות חברי ה-IAS, ופירטה גם את ההישגים של 'מאוחדים למען זכויות האדם' וגם את המאמצים של 'נוער למען זכויות האדם', בהבאת מסרים של סובלנות וכבוד באמצעות אירועים שנערכו ביותר מ-100 ערים.
בעזרתה של המשטרה הלאומית של ונצואלה באי הנופש הפופולארי מרגריטה, מתנדבים וקציני משטרה חילקו כ-180,000 עותקים של 'הדרך אל האושר', מדריך חילוני עבור חיים בריאים ומתגמלים שפיתח מר האברד באמצעות 21 כללים לחיים.
בארצות-הברית, מנהיגי הצופים של אמריקה, ארגון נוער שנוסד ב-1910 כדי ללמד עצמאות, כבוד כלפי אחרים וערכים אתיים, חברו למיזם 'האמת על סמים' שבחסות ארגון הסיינטולוגיה כדי לחלק חוברות חינוכיות נגד סמים לצופים, ולהפוך את החינוך הזה לחלק מהדרישות לקבלת אות הצטיינות של הצופים.
אירועי סוף השבוע כללו פרסים לכבודם של תורמים עיקריים ל-IAS, שתמכו בעבודות ההומניטריות של הארגון המתרחשות מסביב לעולם. פעילויות אלו כללו צוותי מענה בשעת אסון של יועצים רוחניים מתנדבים (VMs) – שהיו מורכבים מסיינטולוגים ומלא סיינטולוגים – אשר סיפקו סיוע לקרבנות רעידות האדמה ועוד אסונות טבע, ועבדו בשיתוף עם סוכנויות ממשלתיות וקבוצות שירות כדי לבנות מערכות יחסים כשהם משפרים את שירותי החירום. מיום היווסדה, תוכנית ה-VMs הביאה עזרה ליותר מ-3 מיליון איש.
האירוע השנתי הגיע לסיומו ב-9 באוקטובר עם קונצרט הצדקה השנתי לקהילה של איסט גרינסטד, לרבות תרומות גדולות בתמיכה בתכניות שירות קהילתיות באיזור עבור אנשים צעירים וזקנים, וגם כתרומה לשקם את מסילת הרכבת בלו בל, המהווה חלק מההיסטוריה של איסט סאסקס במשך יותר מ-100 שנה.
ארגון הסיינטולוגיה החל לתמוך במוסדות הצדקה המקומיים באיסט גרינסטד כאשר מר האברד החל לתרום בשנות ה-60 בתור הבעלים שהתגורר באחוזת סיינט-היל, מימון שירותי כיבוי אש ועוד שירותים קהילתיים כשהוא יוצר מסורת שממשיכה מאז.
במהלך הפרזנטציות, ראש העיר של איסט גרינסטד בוב מיינסטון הקדיש כמה דקות לנאום מאולתר לפני 1,500 חברי הקהילה שהתאספו להופעה המוזיקלית, כשהוא מספר על ההתנסות האישית שלו עם סיינט-היל.
"אני מתכונן לומר עכשיו משהו שבאמת אף פעם לא היתה לי הזדמנות לומר מול כל-כך הרבה אנשים, ואני רוצה פשוט לפנות לאדון ... בצד הזה של המסך, מר האברד, ש... נעשה מעורב כשהוא גר כאן עם הקהילה", אמר ראש העיר.
"הוא השתתף במספר פעילויות ותמך בצדקה ומה שקרה מאז זה שאתם המשכתם לעשות את זה והפכתם להיות חלק מאוד חשוב בקהילת איסט גרינסטד. אתה מאוד ... מאוד יקר לנו".
למר מיסקביג', המסר הזה נשא משמעות מיוחדת.
בהתכנסות פרטית מאוחר יותר באותו ערב, בחדר בעל תאורה רכה באחוזת סיינט-היל, הוא נפגש עם מר מיינסטון, ראשי עיר לשעבר וחברי מועצת העיר ונשותיהם כדי להודות להם במיוחד עבור שנים של שותפות.
"זה המקום שבו גדלתי", אמר מר מיסקביג', לאחר שקרא בקול רם הערה אישית שהוא כתב לראש העיר מיינסטון – שלפני כ-40 שנה היה המורה שלו בבית הספר הציבורי, מורה מחנך, שהשפיע על חייו, וחבר במהלך השנים האלה.
"אני עדיין מתייחס לאיסט גרינסטד בתור הבית שלי", הוא אמר.
