"כל-כך הרבה דברים לעשות, כל-כך מעט זמן", התלונן ענק הג'אז, לואי ארמסטרונג בהקלטה ב-1938. וכמו שרבים אחרים הבינו, החיים מוצפים בדחיפות ומשברים, והזמן שמוקצב לעולם אינו מספיק.
לאחר פיגועי הטרור באמריקה ב-11 בספטמבר 2001, דיוויד מיסקביג', המנהיג של דת הסיינטולוגיה, ניצב מול אותה דילמה של עבודה לעומת זמן – אבל ההימור היה גבוה יותר מאשר כל תקופה אחרת בהיסטוריה האנושית. אכן, אם משהו לא היה נעשה לגבי התמוטטות החברה, האנושות היתה ניצבת בפני אסונות אולטימטיביים.
"נפילת האנושות לתוך תוהו ובוהו לא האטה", אמר מר מיסקביג'. "היינו חייבים לפעול".
לסיינטולוגיה יש את הכלים לעצור את ההתדרדרות. אבל איך תוכל סיינטולוגיה לספק את הכלים האלו לכמות מספקת של אנשים במהירות הדרושה? תשובה אחת היתה לפתוח ארגונים בקנה מידה מספק כדי לבצע את העבודה. זה הציב מכשול נוסף: איך לבנות מספיק ארגונים שיעמדו בקריטריונים הדרושים לסיינטולוגיה – ולסיים אותם במהירות מספקת.
"אנשים אמרו שאנחנו צריכים לעשות דברים בהדרגה", אמר מנהיג הסיינטולוגיה. "אבל זה לא הביא אותנו לשום מקום, ולקח יותר מדי זמן לתכנן, לבנות ולפתוח אותם".
יותר מ-30 שנה לפני כן, מייסד הסיינטולוגיה ל. רון האברד הגדיר את המרחב, העיצוב והאיוש של ארגוני הסיינטולוגיה הנחוצים כדי להאיץ סיינטולוגים לעבר מלוא הפוטנציאל הרוחני שלהם, בזמן שהם שימשו בתור נקודות מוצא של מלחמות מצווה הומניטריות ושיפור חברתי.
עם זאת, אם סיינטולוגים בעשרות ערים היו מנסים לעצב, לממן ולבנות ארגונים גדולים שכאלה, העבודה היתה לוקחת שנים, עשרות שנים, מאות שנים. "בקצב הזה, לעולם לא היינו מגיעים לשם", אמר מר מיסקביג' שנזכר במחשבה שלו באותו זמן.
הדרך שבה הדת "הגיעה לשם" היתה התכנון הרציני של מר מיסקביג'. מחשבת המפתח היתה הסולם שבה זה היה אמור להיעשות. הארגון הביא מעצב-על, את חברת הארכיטקטים המפורסמת בעולם, גנזלר. כל ארגון חדש היה צריך להיות מיוחד לאיזור שלו – אבל באותו זמן, ניתן היה להשיג חיסכון עצום בזמן על-ידי קביעת תקנים. ברז מים היה ברז מים, בין אם הוא בטייוואן או באטלנטה.
התקדמות רצינית נוספת היתה לתאם בין כל הפרוייקטים של בנייני סיינטולוגיה תחת סמכות אחת, משרד העיצוב והתכנון הבינלאומי בלוס-אנג'לס. העובדה שהמשרד הזה ארגן את העיצוב והבנייה, אפשרה לסיינטולוגים בכל עיר לגייס כספים ולפתח תמיכה בקהילה.
"על-ידי איחוד הפונקציות כמו תוכנית אדריכלית, עיצוב ורכש, אנחנו לא עושים עבודה כפולה", אמר מר מיסקביג'.
התוכנית הושקה בנובמבר 2003, עם הראשון מבין הארגונים החדשים: יוהנסבורג, דרום-אפריקה שנבחר בגלל המרחק שלו מהמטה הראשי של סיינטולוגיה בארצות-הברית, ובגלל שיש בו את אחת מקהילות הסיינטולוגים הוותיקות ביותר בעולם. השאלה שהיה צריך לענות עליה: האם הלוגיסטיקה המרוחקת תיצור בעיות? כל מה שהיה צריך היה הכנה והתארגנות כדי לפתור את המכשולים הללו.
בתרחיש שונה לגמרי, סן פרנסיסקו הפך למודל של ארגון בעיר ברמה עולמית. לבסוף, באפלו, ניו-יורק, שהבהיר שניתן להקים, לממן, לתכנן ולפתוח ארגון בכל "עיירה פלונית", ערים רגילות שהן הכוח המניע של כל מדינה.
כשקצב הפתיחות של הארגונים גבר, סיינטולוגיה יכלה להכריז ובצדק, "אנחנו יכולים לעשות את זה. אנחנו עושים את זה". התרחבות, גדילה, פתיחת איזורים חדשים לצמיחה והתרחבות – זו היתה מלחמת המצווה שמר מיסקביג' קבע עבור סיינטולוגיה.
עד תחילת 2016, 50 ארגונים חדשים פתחו את דלתותיהם בשש יבשות, והציגו הישגי התרחבות בערים מברלין ובוגוטה לטוקיו ותל-אביב.
ההתרחבות נמשכה לאורך 12 החודשים האחרונים, כשארגונים חדשים פותחים את דלתותיהם בערים מאטלנטה, ג'ורג'יה והארלם, ניו-יורק סיטי לבודפשט, הונגריה וסידני, אוסטרליה, כפי שמתואר בעמודים הבאים.
ארגוני הסיינטולוגיה החדשים ברחבי העולם הם התוכנית שמר מיסקביג' הוציא לפועל לאחר תחילת המילניום החדש – עכשיו 55 ארגונים חדשים פועלים למען האנושות. זוהי תוכנית שממשיכה לצבור תאוצה, עם 50 ארגונים נוספים בדרך.
