מקדש עם גבר קרח קולני שאמר מילים אלימות בספרדית גרונית מתגלגלת. ואז פתאום, השאון מסתיים ביבבה חלושה, ומיד לאחר מכן, שקט מוחלט מקבל את העלונים הקטנים כשהם מופיעים: חוברות צבעוניות קטנות בין העומק הקולני הפוליטי של לשכת הבונים החופשיים הנידחת.
פתאום, קריאות שמחה משתלטות על אווירת הכעס ששררה. צלילי חצוצרה חורקים של מוזיקה עממית נשמעו, וכולם שילבו ידיים ורקדו במעגלים.
כך El Camino a la Felicidad – הדרך אל האושר – התקבלה בקובה, כאשר האמברגו הופסק והטיסה הראשונה של אמריקנוס נחתה באי ההיסטורי. במכס, מאות חוברות בספרדית, שנדחסו לתוך תיקי יד, תרמילי גב, משכו תשומת לב, הוחרמו, נקראו בעיון, ולאחר מכן קיבלו אישור עם חיוך לעבור לתוך מה שמתואר בתור אחת התרבויות המדכאות ביותר בעולם.
בשוק הרחוב היומי בהוואנה, רוכלים ולקוחותיהם כאחד, נעצרו ומיד החלו לקרוא את הכללים הפשוטים שעוצבו באומנות על-ידי ל. רון האברד. ליד ההרים המזרחיים, העובדים של ארץ הטבק המפורסמת הפסיקו את קציר העלים ורצו להצטרף לגדר כדי להצטרף לחבריהם שרצו מאסמי הייבוש כדי לחטוף חוברות, רבים מהם ביקשו שתיים או שלוש כדי לקחת הביתה. במורד הכביש, ילדי בית-ספר בעלי ראשים שחורים ופנים זוהרות היו מרותקים למורה שלהם כשהיא קראה “Ama y ayuda a los niños” (אהוב ילדים ועזור להם) ו-“No dañes a una persona de buena voluntad” (אל תפגע באדם בעל רצון טוב), שני כללים מתוך 21 הכללים שנמצאים בחוברת הדרך אל האושר.
בכל מקום זה היה אותו הדבר – מפיצים את השמועה. ואפשר היה לראות את האושר המיוחד שמרחף מעל האי, כמו עצי צאלון נאים שמצלים גן עדן על צריפי העץ.
